|
|
בפר' מטות לומדים על נקמת בני ישראל במדין. במדרש תנחומא הקשה "אמר לו הקב"ה למשה - נְקֹם נִקְמַת בְנֵי
יִשְרָאֵל מֵאֵת הַמִדְיָנִים, אתה בעצמך, והוא משלח אחרים? אלא, על שנתגדל במדין, אמר, אינו דין שאני מצר להם,
שעשו בי טובה. המשל אומר 'בור ששתית ממנו אבן אל תזרוק בו'". ועדיין קשה, מה השיבו על השאלה? הרי הקב"ה
אמר לו בפירוש נְקֹם נִקְמַת בְנֵי יִשְרָאֵל, אתה ולא אחר, ואיך הוא שולח את האחרים במקומו? אלא, מידת הכרת הטוב
היא כה ברורה ומוחלטת, עד שכאשר הקב"ה אומר לו לנקום במדין בעצמו, אין למשה כל ספק, ברור לו כי כוונת ה'
היא לפעול במקרה זה ע"י האחרים מ'דין' הכרת הטוב! גם כלפי מדין העוין – ננהג במידות טובות.
|
|
.gif)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.gif)
.gif)
